האצילות הזו של זקופות הקומה;
המתגנדרות תחת צעיפים
ומעטה של קולבים.
מול האמביציה של אותן חולמניות
הנשענות על שרידי גאונות מנופצת;
אשליות ישנות נמכרות  
עבור כל מי שמוכן לשלם את המחיר.

אליטות מזוככות
יורקות את הבל ההבלים לתוך בארות המים
המרווים את הצמאון והרעב
שלנו.
"בדיעבד", הם אומרים, "הכל יכל להיות אחרת"

אנחנו נעלמים,
מתכווצים
אל תוך המגלומניה שכבשה את ליבנו.

-

"תעמיסי, תעמיסי..  
המים יזרמו אחר-כך,
ישפכו את הכל לים"

במהירות 120 קמ"ש בעורק הראשי, אני בולמת.