הרכן ראשך, העובר בדרכים
של נעלך מרגליך
בצדי הדרכים נובטים הפרחים
מדמם השפוך של מתיך.
הם צומחים ועולים מאפר ודם
בין סדקים, באבני מדרכות
לא גשם ענן העירם משנתם
הם נובטים מגשם דמעות.
פרחי המוות, שחורים אדומים
מסמר מעוקל הוא שורשם
עלי כותרתם, חלקי אברים
שרוסקו, התנפצו, במותם.
פרחי היתמות, הכאב והשכול
הלב השבור, הקרוע
צרחות הכאב האובדן, הן גבעול
שצמח משותת ופגוע.
פרחים ממשפחת עמך ישראל
שאין כמותם בעולם
צמחים, שגנן המוות גידל
והרווה צימאונם בדמם.
יש פרח חייל, שנורה ונפל
ונבט תינוק בחיתול
גם הלך תמים שנרצח ונקטל
ובוגרים שחזרו מטיול.
השפל מבטך, העובר בדרכים
הפרחים לרגליך, מתיך
אבני מדרכות הן קבר אחים
למתים למען חייך..
ספטמבר 2001 |
