רויטל כהן / "משלוח יד" |
על ספסל בגן העירוני ישן
עטור זיפי זקן לבנבנים
מכונס שפוף
תחת עץ עבות חוסה
תחת שמיו של אלוהים
לא רחוק ממנו נדנדה וקרוסלה
עדות נשכחת לימים קדומים
והן מתנועעות בזות לו לזקן
גן שעשועים זה סב שוטה.
ואנשים עוברים שבים
ואף מבט אינם שולחים
גם לו טיפוף צעדם
במקצבו הזר אינו מפריע.
הרוח משתוללת עצבנית
אל שד עצמותיו חודרת
אך לא מפרה את אדישותו
היא אינה חודרת אל ליבו
העסוק אותה שעה
בבדידותו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|