ארמין ארבקייאן / עגל הזהב |
החוף שומם, רק גיזת זהב שטופה אל החול,
מנצנצת מבעד לשברי צדפים עתיקים,
העגל מביט בי ואני מתמכר, שתי עינים מזמינות, אותי.
אורו, קומו אחיי העיוורים, עיוורונכם יפוג עם שחר היום,
אור סנוורים מוזהב ישקע, כאשר נשחוט את העגל ביחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|