שוב ניפצת לרסיסים קטנים של אור,
כאילו נעלמת בתוך עולם שכה מוכר לה.
היא האחת שכבר שנים מחפשת את דרכה,
עם כל יום שעובר לומדת עוד על עצמה - ובכלל.
בעולם המים היא מרשה לעצמה להתמוגג,
נוכח הידיעה שבסוף תחזור לשלמותה כבראשית.
היא מתנפצת לאלפי חתיכות מיניאטוריות
של אהבה ואור לכל מי שרק נזקק לו.
מתחת לפני המים אף משקל הוא לא כבד,
שם היא נותנת לעצמה את האפשרות להתפזר.
בעולם המים בו רבים כלל לא יודעים שהם שם,
היא מרשה להם להישען כי את משקל העודף היא לא מרגישה.
במקום בו אחרים מתנתקים מהמציאות,
שם מתחברת מציאותה לדמיון.
היא האחת שכולם אוהבים,
ומשקל העולם על כתפיה.
אך היא היחידה שלמרבה הצער יודעת מי היא באמת,
היחידה שמודעת לעובדה שכשייעלמו המים גם היא תיעלם.