שוב ניצבים מול הר סיני כלפני אלפי שנים,
מביטים אל הפיסגה ומחפשים תשובות מאלוקים.
משה כבר לא ירד הפעם עם שני לוחות הברית,
אז למה אנחנו מחכים? העגל קרוב אלינו מתמיד.
אך עדיין אנחנו כאן, ניצבים מול הר סיני,
תשובת הבורא מתעכבת, העם שואל: "עד מתי?"
האמונה היא שהחזיקה אותנו ביחד בגלות,
ועכשיו שאנו כאן בארץ, האמונה הולכת לאיבוד.
האם לזכור או עדיף כבר לשכוח את אותן שנים יפות,
בהן כעם אחד לחמנו וניצחנו את הקרבות?
אז ניצבים שוב מול הר סיני בתקווה לקבל כוחות,
קשה לשאת על כתפינו את מורשת האבות.
ולכן אנחנו פה כמו מצפים לגאולה מהעבר,
איבדנו הסיבות להאמין - ולכן חזרנו אל ההר.
והנה אתה שולח את הגאולה עם עוד לביא,
מוריד את התנ"ך הפעם אליהו הנביא.
ובשורה אחת בפיו אלינו: "זאת בשורת ה',
תמשיכו ללכת בדרך התורה ולחזק אמונתכם.
את התורה אתם קיבלתם כבר לפני אלפי שנים,"
אז כבר לא מול הר סיני, הקב"ה - בך אנחנו מאמינים.