בסוף קארין התחתנה עם רויאל. "כנראה שזה תמיד היה רויאל" היא
אמרה. רויאל לא אמר שזאת תמיד הייתה קארין, אבל זאת לא דרכו של
רויאל להגיד דברים כאלה. בחתונה הוא חיבק אותי כל כך הרבה זמן
שקארין התחילה להיות עצבנית. התלתלים האדומים שלה שהיו מונחים
בצורה מושלמת על כתפיה החשופות לא זזו, אבל החיוך המתוק שלה
בישר רעות. קארין מחייכת ככה רק כשהיא מעוצבנת. אחרי זה החזקתי
בידים שלי את הגוף המושלם של קארין עד שטיפות קטנות של זעה
התחילו לצוץ על שפתו העליונה של רויאל. הרגשתי את המתח עוזב את
הגוף שלה לאט ונבנה על פרצופו המגולח בצורה לא אופיינית. עזבתי
אותה ונתתי לכל אחד מהם נשיקה עדינה על הלחי, חוקרת עם הלשון
את טעם האפטר שייב החמצמץ של רויאל, את ענני הפודרה המתוקה של
קארין. ואז ג'וני לקח אותי משם.

שתיתי הרבה משקאות חריפים. רקדתי כל הלילה. גם אחרי שהחתן
והכלה עזבו את האולם, אחרי שהחתונה נגמרה, אחרי שג'וני מצא את
עניבת פו הדוב שלו שהתגלגלה מתחת למיטה התלבש והלך.

חשבתי על רויאל, ואז על קארין ואז על שניהם ביחד. זה ריגש אותי
והתיש אותי, ורוקן אותי.

הפסיכולוגית שלי שהיא בעצם פילוסופית מתחילה אמרה לי שקארין
ורויאל עשו את הבחירה השפויה. חשדות אמיתיים ביותר התעוררו בי
שהיא בעצם לא באמת פסיכולוגית, אלא משהו אחר לגמרי. משהו מטעם
המוסד או הממשלה, או פשוט מטעם אמא שלי. המסר ברור ביותר. אני
לא הבחירה השפויה. הקסם האישי שלי הוא קסם שחור שילדים טובים
מתרחקים ממנו, או שאין להם סיכוי לקבל סוכריות על מקל בעולם
הבא, באופן מטפורי כמובן, יש אומרים שאני אלופת העולם במטפורות
מציצה.
ויש שפשוט אומרים לי, תספרי לי שוב עלי, ואני מספרת:
על השפתיים המתוקות, המלאות האדומות, ואני מנשקת, על השער הרך
הגולש, ואני מריחה, על העורף החלק הארוך, ואני נושכת, הרווח
הרך בין השדיים, הריבועים בבטן, ואני עושה אהבה. לגעת ביופי.

קסם שחור סמיך וגולמי ומתוק.

אבל איך אפשר להשוות בכלל מישהו אחר לקארין ורויאל, שעכשיו
אפשר להגיד את השמות שלהם ככה סתם ביחד, בלי להתבלבל, בנשימה
אחת, כמו גוף אחד, כשפעם כל אחד היה סיפור אחר, האהבות
האבודות, שפעם הייתי צריכה לקחת רכבת תחתית כדי להגיע ממנו
אליה.

פעם קארין שנאה את רויאל, הרבה לפני שהיא פגשה אותו, כשעוד
גרנו בסן פרנסיסקו ולמדנו שתינו עיצוב אופנה מתקן. היינו
נפגשות פעמיים בשבוע לתה צמחים ועוגיות בוטנים וקארין הייתה
בוכה, שכל הגברים זונות,
שהיא מכוערת,
שאהבה לא צומחת על עצים,
שהיא לבד בעיר גדולה וקרה
שהיא שונאת אמריקאים, והומלסים, ושקרים, שהקפה חזק מדי, הצנרת
חלשה מדי, ואי אפשר להוריד את הטמפונים עם המים.
ושרויאל לוקח אותי ממנה - והיא לבד. כל -כך לבד.

אם רויאל שנא את קארין הוא לא אמר לי. הוא היה עסוק בלהיראות
מושלם מול נופי העיר הציוריים, בלזכות שוב ושוב בתואר המשורר
הגרוע ביותר בתחרויות שירה גדולות, לשבור לבבות צעירים ולהיות
החבר שלי ושל ראקל, החברה האמריקאית היחידה שלי.

אבל גם כשקארין כבר פגשה אותו, והיינו יושבים מאוחר בלילה
ומעשנים גראס משובח, היא הייתה היחידה מבינינו שלא התאהבה בו.
היו לה את החלאות שלה. והיה לה אותי.

חברים זה דבר חשוב. היינו עושים מסיבות כל יום שישי השלוש
עשרה. היינו רואים סרטי אימה ואוכלים זבל ועושים עוד דברים
מזיקים. בין הבית של קארין לבית של רויאל עוד הפרידו שש תחנות
ברכבת התחתית.

אי אפשר לחזור לזה אף פעם.  גם אם היונים עוד יהיו בכיכר,
ההומלסים עדיין יבקשו נדבות וההומואים עדיין יעשו תהלוכות
גאווה בקסטרו בהלואין.
קארין ורויאל. רויאל וקארין. קארין ורויאל.  ואני.

הם בחרו בדרך השפויה, הפסיכולוגית שלי מסבירה לי. זה קשור
לסמים ואלכהול, עיסוק מופרז במיניות, שלא לדבר על הפקרות,
זלזול בדת, מאגיה שחורה, חוסר התחייבות, חוסר זהות עצמית,
והתפרקות כללית של הקוד האתי. רחוק שם בסן פרנסיסקו, הרגשת שאת
יכולה לעשות מה שאת רוצה.  קארין ורויאל גם חשבו ועכשיו - הם
חזרו למוטב.
חתונה.
ילדים.
בית במזכרת בתיה.
סקס כל יום חמישי.
אני מסכימה עם הפסיכולוגית שלי, אבל אומרת לה שהיא מפוטרת.
היא צוחקת ומסבירה לי שלא מפטרים פסיכולוגית. היא הייתה ממליצה
על טיפול ממושך, עד שאני אשכח את קארין, ורויאל, ועוד אנשים
פחות חשובים.

אני מספרת לה שכשגרתי באכסניה לנשים בלבד בסן פרנסיסקו, הייתה
מישהי שאמרה לי שמשם אני אצא לסבית, או נזירה, או משוגעת. אני
אומרת לה שניסיתי את שלושתם ועכשיו אני רק צריכה לבחור.

אני מבקשת ממנה שתרשום, רק בשביל הפרוטוקול שאני פיטרתי אותה.
היא מסכימה אבל נותנת לי מרשם לפרוזק. על כל צרה שלא תבוא.

ראקל היתה בחתונה. היא סיפרה לי על הבעל שלה ג'ושוע. הם מבלים
כל קיץ בפאלם ספרינגס YOU KNOW,  באמת עשינו פעם חיים משוגעים,
מאוד  משוגעים. עדיף לשכוח. יש לה  REPUTATION, וזה היה מזמן.

באמת לא כל-כך מזמן. אבל מה אני אגיד. לא תמיד אני מוצאת את
היופי באנשים. האהבות האבודות שלי התחתנו אחד עם השני. המאהב
שלי לא מוכן להישאר כל הלילה. כולם מבהירים לי שאני לא הבחירה
הנכונה, ובספרי הפסיכולוגיה כתוב שצריך לבחור את עצמך.
חוץ מזה בדקתי שם, ולא כתוב בשום מקום שאי אפשר לפטר את
הפסיכולוגית שלך. לעומת זאת, הרבה דברים אחרים שהיא אמרה כן
כתובים פה. אולי היא הייתה פסיכולוגית אחרי הכול.

בספרים אחרים אני קוראת איך פעם היו שורפים מכשפות. נשים
חזקות, נשים חופשיות, נשים משוגעות. נשים כמוני.

בעיתונים אני קוראת שאולי תהיה מלחמה.

באינטרנט אני מקבלת מכתבים כחולים מאנשים דהויים בכל העולם.
הזמנה מראקל לבוא לבקר. התנצלות מג'וני על הברזה, אמא שלי רוצה
לדעת אם אני אוכלת.

קארין ורויאל אומרים, ירח דבש משגע. ירח מלא, אנרגיות חיוביות.
גראס מקסיקני משובח.

תחי השפיות.