שימי עינייך לגינת אהבתנו
וראי כיצד קמלו הפרחים שמסביבנו,
כל אותם פרחים יפים ומרהיבים
אשר קיבלו גונם מזהב ההגיגים
נראים כה כמושים כחרטת חיים,
כל עלעלי תפרחת החיים החדשים
אשר פארו בצבעיהם שבילי אוהבים,
נטרפי רוח הנסיבות, נושרים ומתעופפים
אל המרחקים בערפילי הזמן
בטרם סיימנו נטיעתו של הגן.
אל תבכי, ילדה, אל תבכי
בגלל חלומות פז שעפו למרחקים,
כי רבים עוד אביבייך הדופק להמריץ,
רבים עוד מחזרייך לב סוער להפעים,
וגם אם מקומי ברשימה ייפקד
הרי טעם שיריי לעולם ייוותר;
שם לא יוכל להם גרדום הזמן,
שם תמיד תהיי מלכת הגן.
25/04/04 © |
