דורית פרידלר / סתם, עכשיו |
עולה הגעגוע
בריח העשן המסתלסל
ברעש השקט
צועקת התפילה
למשהו שהיה (ועוד יהיה)
אני הולכת רחוק
אז במקום ההוא
הרגשתי באמת
בריחות של הודו
נתתי לעצמי
ועצמי נתן לי באמת.
אז בריחות המשכרים
בחיבור מדהים
של גוף נשמה והעולם
שמעתי בקולו של איש האלוהים
ידעתי מהי אהבה.
עם ריח של עשן
שעולה באפי
אני שומעת קולות מהעבר
ובריח זה
של ליל ישראלי
מקווה לחלקיקים משם.
ועכשיו, סתם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|