נשבענו ושוב נשבענו, בלי סוף,
בצחקוק, בליטוף ונשיקות
נאמנות לנצח-
זאת הייתה האות
שרעל לא יישפך
אל תוך אהבתנו.
אמרנו את האמת;
רק שאחרים לא ידעו
שאהבתנו פורחת,
השירים אולי אחרים
אבל אלו רק מילים
ואנחנו שונים
מהסובבים,
עם הרגשה שהעולם הוא רק שלנו
ואיננו זקוקים לעוזרים
או ליועצים.
אוי, כמה הם תמימים
ואנחנו כבר מזמן נשבענו,
אתה ואני.
קורה רק פעם אחת בחיים
ששמחת נצח התחילה
וגם נמשכת,
ואני חובשת את פצעי לבך
ממכאובי היום - יום,
מפרידות של שעות
בלתי נסבלות
לכמותך, הבלתי- סבלני
שרוצה לנשק
שפתיים ועיניים.
רוצה, את ידי, להניח בחרש
על לבך הדואב;
לא, אל תדמם
ארפא את כאבך
כפי שהבטחתי בשבועה,
עוד תראה את המלאכים...
עוד תראה הדרת שמים...
03/03 |
