.1983 לבנון. קיץ. ימים ארוכים, מעצבנים. גזרה מזרחית. יחסית -
שקטה. אנחנו יוצאים למבצע מיוחד. עלינו לאבטח מעבר מקומיים מן
השטח שבשליטת הסורים לשטח בשליטתנו. ארוע שהוא בעצם נשף של
קהיליית המודיעין הבינלאומית. אנחנו מגיעים בשעה 10, מורידים
מן הנגמ"ש חמישה ג'ריקני מים  לתושבים בצד שלנו. שלא יתייבשו.
בצד הסורי המראות קשים. תור ענק ואין מים. לפעמים מתעלפים
אנשים. לפעמים נשים וילדים. איך שהם מגיעים לצד שלנו, משקים
אותם וישיר לאוהל של השב"כ. בדיקה קצרה והם משוחררים אני עומד
על השביל וח', החייל הכי טוב בצה"ל עד היום (בן 48 ועושה
מילואים בחי"ר, רץ על ההרים והכל), עומד על סוללת עפר מעלי
ומאבטח. מפעם לפעם הוא נאלץ לירות צרור באויר כדי שההמון בצד
הסורי לא יתפרץ לעברנו. אנחנו ממש לא אוהבים את הסיטואציה, אבל
זו לבנון ואנחנו חייבים לשרוד. כבר ירו בחיילים על השביל הזה
וברחו חזרה לשטח הסורי. המקומיים באים בצמדים או בבודדת.
מרחוק מגיעה אשה מבוגרת, מלאה. חזה כמעט נגרר על הרצפה. לבושה
מסורתי, ועל ראשה שק תפוחי אדמה. היא מגיעה אלי. "תורידי את
השק", אני אומר לה בערבית רצוצה, וח' המושלם מתקן את דברי
לערבית מהודרת. הגברת מתחילה להתווכח. תן לה לעבור, אומר ח'.
תמיד הוא נופל בקטע האנושי. אסור, אני אומר לו. ואם אחד מתפוחי
האדמה פה זה רימון? הוא לא מתווכח. גם היא כבר לא. מורידה את
השק ומתיישבת בצד, למודת סבל. לבנון. מקום מגעיל ואני שונא את
עצמי מאד ברגע ההוא.
אני הופך את תפוחי האדמה אחד אחד. אין רימון. אני מושיט לה את
המימייה שלי והיא מחסלת  אותה. קמה וצועקת לעברי בערבית בסגנון
שמשום מה מזכיר לי את הסגנון הפולני מהבית...
מה היא רוצה? אני שואל את ח'. הוא לא מצליח לכבוש את צחוקו.
שים לה את השק על הראש, הוא אומר. היא אומרת שבגילך היית צריך
לחשוב על זה לבד...
אני מתכופף ולופת את השק. לא עולה.
אני מנסה שוב. ל א  ע ו ל ה !
אני פונה לח' ביאוש. בוא נתחלף, אני אומר לו, כאילו שהתכוונו
כבר מזמן, ואתה תרים לה את השק על הראש.
ח' כבר בשלבים של קוצר נשימה מרוב צחוק. "אמרתי לך לעזוב
אותה", הוא אומר, ולא רצית. עכשיו תרים את השק.
כבודו של צה"ל מונח כאן על כף המאזניים אני אומר, אתה חייב.
האשה מתעייפת מהויכוח. ביד אחת היא תופסת את השק, מניפה אותו
בקלילות והולכת.
אני עומד שם בהלם, לא מתאושש.
וח'?
עד היום המאנייק מזכיר לי את זה. כל מילואים.
מזל שכולם צעירים ולא יודעים על איזה שק הוא מדבר...