אני שואלת את עצמי:
האם העיורון הוא חטא התקווה?
האם האהבה היא פשוט אשלייה?
האם המציאות היא גם חלום?
והאם החלום הוא חזון בריא?
ואני עונה לעצמי שאני אדם
עם חזון לאהוב,
להיות עיוור
ולהמשיך לחלום...
אז אני מסבירה לעצמי
שחזון ללא פעולה
הוא כמו חלום בהקיץ,
שפעולה ללא חזון
היא כמו חלום בלהות.
ואם כך, אני בדרך הנכונה;
לא ארוץ לבד...
אבכה אתך,
אצחק עמך
ולעולם לא אהיה לבד.
24/01/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.