היא שותקת. עיניה עצומות. היא מנסה להקשיב לרוח, לאוושת העלים,
לחיות הרצות בטבע.
הוא רועש. עיניו פתוחות. הוא מביט בה ברעב בלתי נשלט - לא
אליה, אלא אל כוחה. הכוח האדיר הטמון בה, שמאפשר לה לדבר - עם
העלים, הרוח, העשב. איתו.
היא שותקת. עיניה נפתחות באיטיות. היא מבחינה בו ושולחת ידה,
מנסה להגיע.
הוא רועש. עיניו עכשיו עצומות בחוזקה. הוא בורח.

שניהם ניגודים מושלמים: היא החום, הוא הקור. היא האור, הוא
החושך. היא האש, הוא המים.
היא תמיד מנסה להתקרב, והוא תמיד בורח.

היא גברת שמש. והוא - הוא אדון ירח.