שני רוזט / העץ שלי זה בעצם אני |
הלכתי לי ברחוב
ביום קיץ זהוב
כשבאמצע היום
סתם ככה פתאום
נחתה עליי הרגשה מוזרה
כזאת גדולה ומכבידה
את הילקוט הורדתי מכתפי המזיע
ורצתי לי לאורך הרקיע
פגשתי שם עץ מתלוצץ
וברווז מצייץ
הברווז נראה חסר משמעות בעיניי
ואילו העץ היה הכל בחיי
שירים ומנגינות שחיבר
לא תשמעו מאף אחד אחר
מילים נשגבות
מילים חשבות
וצלילים לא מוכרים, היו לו לעץ
צלילים שלא שמעתי בחיים
אותו עץ שנתן לי את הכל בשביל לגדול
היום הוא סתם מין עץ קטון
עץ בלי ביטחון
סתם עץ
בלי אדרת נרחבת
עץ,
עם הרבה שורשים
אך
נגמרו לו המילים...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|