רואה אותך דמות,
כמו נוצרת ע"י הטוב בציירים,
לו המכחול העדין ביותר,
והצבעים הנעימים ביותר,
ואת - יצירתו המושלמת.

מסתכל עלייך, דמות,
מתקשה להאמין שזו רק דמות,
מביט על כל עיקול בגופך, חי אותך,
מנסה להרגיש, להחליק את ידי על גופך המתוק,
על שפתייך העדינות, עינייך הזוהרות.

מביט בך, דמות,
כמו באמת הרגשתי אותך,
יודע אני שהרגשתי - אך את בשלך, ללא ניע.
דמות, יודע אני שאת אמיתית,
אולי יותר מכל דבר אחר,
אולי רק בלבי.

ואולי, אולי את רק על נייר,
אך בליבי יש לך מימד נוסף,
ואולי עינייך מסתכלות על דבר אחר,
ולעולם זה לא ישתנה,
אך אני תמיד אביט בך.
דמות, את לא דמות,
את כליל השלמות,
ואת חיה -
עם כל דמעה שלך,
משהו בך נמחק,
ועם כל חיוך שלך,
הדף עליו את מצויירת - נמתח,
אולי כשאפנה לך את הגב
תתחילי לזוז, תתחילי לחיות,
ואלי בכל זאת, בכל זאת,
תחברי בין נשמות.