בהמראה,
הגלגלים כבר לא נוגעים במסלול ההרצה,
החיים ממציאים עצמם,
שוב.
חובק ספר עב כרס,
כולו ניסיונותיי לשכוח,
אבל למדתי, חבריי,
הכל במילא נשאר.

תהיי אישה טובה
לרעיונותיי,
תהיי כלה טובה
לגחמותיי,
תהיי נערת גומי
לחששותי,
תעיתי כבר ושכחתי,
ברחתי וחזרתי.
בואי תהיי שבורה,
תהיי שלמה במפלתי.

אני אהיה כאן,
יציב כמו שנטעתי עצמי,
בין החושך והאור שלך,
בואי רסני מושכותיי,
שלא אמצא עצמי בלעדייך,
רק שחררי בעת הנכונה,
כך אדע לאן לחזור,
אל השקט שלך,
אל הבית.