הרב פסע לאיטו לעבר העמוד החזן, כאשר מבטו לא מש מהנרות, בעודו
מהרהר האם הנרות יודעים שהם עומדים להיכבות בעוד רגע. כיום
אפילו הליכה קצרה, כמו מהבימה לעמוד, דרשה ממנו כוחות נפש,
כאשר כל צעד נעשה קשה מקודמו.

הרב עצר לרגע לנוח, מעביר את כף ידו על מצחו, כאילו למחוק את
הקמטים הנוספים שנוצרו רק הבוקר. לא שהיו חסרים קמטים לפני כן,
אבל החדשות מהבוקר ודאי שלא עזרו.

לפתע התנער הרב, הרים את ראשו וחזר לפסוע לכיוון העמוד, אמנם
לא היו אלו פסיעות מהירות, אבל בהתחשב במצבו, בהחלט ניתן היה
לכנות אותם כנמרצות.

"עברנו את פרעה..." מלמל לעצמו, מגרש את הרהורי ההבל אודות
הנרות. "אם לא נשברנו במשך אלפיים שנה, ודאי שלא נישבר
עכשיו..."

לא בנקל עלה בידי הרב לשנות את מהלך מחשבתו משגרת הבוקר
השלווה, לפעולות הדרושות בבוקר זה.

"דבר ראשון להזמין צבע", אמר לעצמו, בעודו מושיט את ידו לאחורי
הנר הראשון. ברור היה שיש צורך למחוק את הכתובות במהירות. חשוב
היה להרגיע את הרוחות, לפני שיתחיל להתלקח.

נשיפה חזקה לעבר הנר. הרב חייך לעצמו חיוך עצוב. "עכשיו
בוודאות שהנר הוא כבר אינו יודע..."

אמנם זו הפעם הראשונה שבית הכנסת מרוסס בכתובות נאצה, אבל
התופעה כבר קיימת שנים רבות, רבות מדי.

דבר ראשון למחוק, לדחוק.

היו שסברו שזה תחילתו של גל פוגרומים, אחרים סברו שזה וונדליזם
והיו שקיוו שמדובר רק במעשה שובבות. אך האם יש הבדל בין
הדברים? תהה הרב לעצמו, הרי מעשי שובבות מעידים על הלך רוח
שגורר וונדליזם, וברור הוא שהשלב הבא הוא פוגרום.

פוגרום, מילה החרוטה עמוק כל כך בתודעה של עם ישראל.

הרב עצר לרגע לפני שנשף לכבות את הנר השני, כאילו כדי להיאחז
באור עוד מספר רגעים. אילו רק היה הכל פשוט כמו לכבות נר...

ניתן היה כמובן לפנות למשטרה, אבל מה הטעם בדבר? זה לא שהם
יעשו דבר בנדון. הם יגבו מספר עדויות, ימלאו כמה טפסים וילכו
לדרכם. לא! עדיף שלא לקרוא למשטרה, הדבר רק יביא לפרסום ויחזק
את הפורעים. ונניח שהמשטרה אכן תתפוס את הפורע, הרי ברור שלא
יעשו דבר, מקסימום נזיפה בקול לא משכנע.

ר' דוד סיפר לו בבוקר שהוא שוקל להגר, קשה לו לעמוד באווירה
הקשה השוררת באזור. קריאות אנטישמיות כבר נעשו דבר שבשגרה,
חילולי מצבות ופגיעה ביהודים. אבל עכשיו זה כאן, בבית שלנו.

הרב לא ענה לו דבר, ומה יענה? עם העובדות קשה להתווכח, כולם
רואים את חבורות הגויים ברחובות, והשנאה לאנשי התורה. הטענה
היחידה שעמדה בפיו של הרב להישאר הייתה, שעדיין, ולמרות הכל,
זה המקום הבטוח ביותר ליהודי לחיות בו.

למרות שלמען האמת, המספרים מראים אחרת, הרי רק בשבת האחרונה
נרצחו עוד שלושה יהודים...

מקצה בית הכנסת שמע הרב את קולו של השמש, קול אנחה עמוק הנשמע
כסוחב עימו אלפיים שנות סבל.

הרב קירב את פיו לנר והחל לנשוף. "מי יודע, בסוף גם יתחילו
להגלות יהודים בארצם".

(נכתב בעקבות ריסוס צלבי הקרס על בית כנסת בבאר שבע)