עליסה ירקה על רצפת השח-מט והדליקה סיגריה. "את פשוט מגעילה",
התיז אליה הארנב הלבן. "אוף תסתום!" צעקה עליו. כאן הם היו,
בכנס "היה היה" ה-279, והוא כרגיל התלונן על העישון שלה. עבר
זמן רב מאז פירסם לואיס קרול את הספר שעשה את שניהם מפורסמים,
והיא ממש לא התרגשה מהמניירות שלו. מאז שהתפרסם נהייתה לו פוזה
כזו. מאז הוא כל היום באורגיות, מזיין כמו ארנב. עושה פרסומות
לסווטש. היא פנתה ללכת, לא לפני שהיא יורקת שוב, מכוונת בכוונה
לנעליו המבריקות.

ביציאה ראתה את כיפה אדומה ממהרת עם פלאפון ביד. "חייבת לזוז,
זאביק מחכה לי!", סיננה, הפריחה נשיקה ונעלמה באיזה מסדרון.
ליד הדלת עמדה שלגיה שהייתה השנה זנותית במיוחד. זה שניל גיימן
כתב עליה בעקיפין ממש הרים לה את האף, כי כולם אמרו שהוא הדבר
הבא, והיא כבר לא הייתה בלעדית לאחים גרים, שניהלו ממש
sweatshop. עשרות סיפורים, מאות דמויות, רווח גדול בהשקעה
מינימלית. הם היו קמצנים אבל מצד שני היה להם אחלה דיל עם
דיסני. "מה קורה מותק?", אמרה שלגיה, "הכול טוב?" - "את
יודעת... כמו בכל שנה", אמרה עליסה, ולאחר מחשבה גם הוסיפה:
"שמלה יפה". שלגיה חייכה. "טוב כפרה, אני חייבת לזוז. החבר'ה
מחכים לי". עליסה חייכה. עוד זנזונת עם fetish גמדים.

עליסה יצאה מהחדר, ובזווית העין הבחינה בגנדאלף שיצא
מהשירותים. היא מיהרה החוצה אל הגן וקיוותה שלא יעקוב אחריה
כמו בכל שנה, ישלח ידיים ויעיר הערות על כמה ה"זקן" שלו ארוך.
בסדר...

בדיוק כשהדליקה עוד סיגריה, יצאו עמי ותמי מהשיחים, מתווכחים
בקולי-קולות. "אין סיכוי, תשכחי מזה!", אמר עמי לתמי. תמי
הסתכלה אל עליסה במבט מפציר. "מה קרה?" - "המכשפה", אמרה תמי,
"הזמינה אותנו אליה לבית-הקיץ והפרנואיד משוכנע שהיא זוממת
משהו". "איך אפשר שלא, עם העבר שלה? תגידי לי את!". עליסה לקחה
שאיפה וחשבה. "עמי, אח'שלי, היא סך הכול ביצעה תפקיד, אתה
יודע... זה לא שהיא רצתה לאכול אתכם באמת". עמי נאנח, תמי
חייכה בניצחון ועליסה הוסיפה: "אתה באמת סתם פרנואיד".