שיר אחד שהתנגן ברדיו
פתאום העיר בי איזו פינה חשוכה ופלאשבק אחד מאד
מאד מסוים חזר אליי.
עברתי דירה לבית הנוכחי שלי
בין כל הארגזים לכלוך סיד בלגאן
רק הרדיו דלק וישבתי על הרצפה חצי לבושה
שותקת. מקווה לשינוי שיגיע. מחכה.
כולם כבר ישנים בחדרים החדשים שלהם
ורק אתה יושב לידי ומחייך
נוגע לא נוגע, מעביר אצבעות בשיערי
פתאום השיר שמתנגן עכשיו התחיל והבנתי
שאין צורך בשינוי, הכל בסדר
בסדר גמור.

דמעות וצחוק של עייפות, הדיו מתפשט מהר לכל הכיוונים
פעם כשהייתי חולה אמא הכינה לי תותים בשוקולד
משום מה הם לא היו טעימים לי. נדמה לי שהיא נעלבה
בעצם אני יודעת שכן,
את החברה הכי טובה הראשונה שלי הכרתי בכיתה א'
שיחקנו "ארץ עיר" על הלוח בהפסקה אחת ומאז
לומדים להעריך יותר במשך השנים
אני מסתכלת על האהבה הראשונה שלי וצוחקת מהלב
בכלל, לפעמים ראשונות יש טעם מצחיק. במיוחד עכשיו.
אני בוכה משגעון ושעות ערות שרודפות אחריי
אם רק היה כאן מישהו להניח עליו את הראש
הייתי נרדמת כמו ילדה קטנה עד הבוקר
הדמעות היו מתייבשות והייתי מתעוררת שוב רק כדי
להתגעגע אלייך מחדש.