אנשים מתחבאים, אך אני רואה את הפנים -
פוזלות,
מעל שכול, מעט תקווה,
כשדמי קפא - אהבתי אתכם, באמת, ברטט ידיי.
את,
שאהבת, ששנאת, שתלשת את עצמך מהמציאות, כך אומרים,
את שרקדת בכפות רגליים יחפות, שנשרטת ממראות -
את היא הנושפת בהדיי. את שם, והעולם שותק.
שותק, את שתיקתו הנוחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.