אפרת פרקש / רוח |
לקולות החשכה
לצלילי פסנתר מרוחק
שופך את מר לבו
הביטי רוח
אל הירח חושף את שיניו
וזאב בודד
בוכה אל אהובתו
דעי רוח
שאף על פי שאת אינך
בוכים אליך הכוכבים כולם
ודמעותיהם קרות וכאובות
געי בי רוח
איני יכול לסבול את הבדידות
ומיתרי קולי לא נענים לי עוד
כי גם אני, כמותך, כבר מת
16.3.2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|