ליבת יצרים זועקים לשלווה
מהלומת איבר שסוע גוררת אנחה
מערבולת תהיות מציפה פינה נטולת מבקרים
רופס, קפוץ אצבעות, שונה משאר האנשים.
קינה נישאת בלבבות חסרי הרגש,
שכחתי עת חיבקתך, היה זה ליל אמש?
התמזגנו איש ואישה, התאחדנו לאחד,
מאין צץ השיגיון? האמנתי שנתחבק לעד.
זרועותייך חובקות אחר, אוחזות בנר, אורו דועך-
עינייך עצומות בוהות בנצח, כאבי לא שוכך.
חול הים עטף שנינו במשכבנו הראשון
חול עלמין מלטף ארונך, קבור בו שיגעון.
נציב מלח קורס באלם שפתיים
מתנחם בדמעותייך הניגרות משמיים
עשרים חורפים נותרו לי עד הרגע בו אשתחרר מתאי
לנצח שמרתי חיוכך, מוקדש הוא אך ורק לי!!! |
