דמיינו שכל זה לא היה קורה, במחי יד (תרתי משמע) הכל היה
שונה.
כל התלאות, הסיפורים, הכאב והבכי היו נעלמים בגלל החלטה אחת
נכונה.

סיפור שהיה כך היה:

אלוהים: נפגשנו אצל בודהה במקדש, בחדר הפנימי (תמיד אהבתי את
הנוף של טיבט, אחת היצירות המוצלחות שלי ושל ז'אן פייר מעצב
הפנים שלי), הגעתי באיחור מפני שהייתי עסוק בעבודה כמו בכל יום
במליון השנים האחרונות. לפעמים מצאנו אני והחבר'ה אתנחתות
מהעבודה למשחקי הפוקר שלנו, אבל כל כך נדיר היה שהצלחנו לתאם
יום אחד פנוי בלו"ז העמוס שלנו.
מסביב לשולחן ישב כבר חברי האדום לוציפר ולצידו ישוע, מוחמד
נעדר משום מה, נתקע במחסום כך שמעתי (אמנם לא היו מחסומים
בתקופה זו אך המציאות לא יכלה לחוש ההומור היהודי שלי). החלטנו
לשחק שלושתנו כאשר בודהה ישמש כדילר, הוא לא אהב להמר, המוזר,
טען שזה פוגע לו בקארמה ובין כה הפסקנו לנסות לשכנע אותו.
החלטנו מבעוד מועד על משחק אחד מכיוון שכולנו קצרים בזמן, על
השעה היעודה התבשרנו באמצעות השליחים הנאמנים שלנו.
החוקים נהירים לכל וכך החל בודהה טורף את הקלפים ומחלקם. המאזן
בינינו אגב תמיד היה אקוויולנטי כדרכו של עולם, לפי הסטטיסטיקה
הגיע תורי לנצח, וכולם שמים מבטחם בסטטיסטיקה, הלא כן? קיבלתי
יד מדהימה: שלושה מלכים, נסיך ועשירייה, הרגשתי שהיום אני יוצא
כאשר ידי על העליונה.
לוציפר: היום החלטתי להתחכם לאלוהים ולישוע, מוחמד משתהה
בבדיקה הבטחונית שסידרתי לו בכניסה, שוחד קטנטן ליורי איש
הבטחון והבדיקה מקבלת גוון רקטומלי משהו. חבל שישוע הצליח
לחצות את הנהר שצץ לו בדרך, איך שכחתי שהוא הולך על מים??? לא
קרה כלום, אני אנקום את כשלוני!

ההימור ההתחלתי נשאר על כנו מאז ומעולם, הגמוניה על העולם, פעם
אחרונה ניצח ישוע אך לא בכך הסתכם ההימור, הדברים הקטנטנים
והמעניינים הם הסיבה האמיתית למפגש הנדיר.

אלוהים: חשבתי לעצמי, הפעם אין סיכוי שאני מפסיד, ההגמוניה
תחזור לעמי יקירי וכולם ישכחו את הפאשלה הקטנה שעשיתי
שבעקבותיה הלכו נאמניי 40 שנים חסרי כיוון.
לוציפר פתח את ההימור ואמר: "בנוסף להגמוניה כמובן, אני מהמר
על 100 שנות קטל בכבישים", ישוע נראה מהורהר והחליט לפרוש, דבר
מאוד חריג בהתחשב בכך שויתר על ההגמוניה בכזאת קלות. השוויתי
את ההימור וביקשתי מבודהה קלף אחד, לוצי (שם חיבה שנוא עליו
במיוחד) לקח גם הוא קלף בודד. קיבלתי נסיך נוסף, יש לי
fullhouse, זעקתי מבפנים, למענכם עמי יקירי אנצח, לא תדעו עוד
צער הרבה זמן. לוצי חייך מולי וחשף טור שיניים מלגלג.
לוציפר: זה נראה כמו זמן טוב לפגוע בישוע חשבתי, אני מתעב
פחדנים, אבל איך? מה הכי יפגע בשחצן הזה?

קריצת עין, ולחדר נכנסת רועדת ארוסתו של ישוע, אמריקה. דמעות
ניגרות מעיניה ובקול ענות אמרה: "נפלו התאומים, ניספו ילדינו
ישוע", הלז מש במהרה מהחדר ויצא יחד עם אהובתו לנחמה
בזרועותיו.

לוציפר: נותרנו אני ואתה אלוה, מעוניין להכפיל את ההימור?
אלוהים: משוכנע בניצחוני השבתי בהומור (במשחק פוקר עם הגדולים
שבגדולים, אין הומור, לקח לפעם הבאה), אני מהמר... בחיים של
1,000,000, אתה יודע מה? 6,000,000 מנתיני האהובים, יש לך איך
להשוות את ההימור שלי, לוצי???
"אין לי בשביל מה", הוא ענה והטיח בעוצמה על השולחן 4 אסים.
לוציפר: ידעתי שזה מה שיגיד אלוה, חיכיתי ליום הזה כל כך הרבה,
אצלי הבית מלא אנשים, ואצלו כל כך מעט, כולם מסתובבים בשלווה
וללא דוחק, הגן שלו ריק מאדם, הגיע הזמן שיהיו קצת חיים (מתים)
בגן השומם.
אלוהים: חשכו עיני, תמיד אני עושה את זה, חוטא ביהירות הייתי
כל כך קרוב הפעם. לא נורא, לפחות יהיה מי שיעבוד בקטיף, הגן
מלא פרי וירק ושנים כה רבות לא נקטף דבר מפאת חוסר אדם.
"נתראה עוד עשור לוציפר, אני ואתה", כך אמרתי, "יש לי תוכניות
על מדינה"!

לוציפר רק חייך חיוך שטני ויצא לכיוון מכוניתו שם המתין בשקיקה
שליחו הנאמן אדולף.