סוף פברואר

למחוק אותך מחיי
לקחת מחק או סבון ולשפשף עד שתיעלם
לשפוך עלייך אקונומיקה, טרפנטין, וכל מה שישרוף אותך עד התכלות
מוחלטת
למחוק אותך מחיי
להשליך מכתבים, לסרב להזכר במילים שאמרת, לא לשמוע שירים
שנהגנו לשמוע ביחד, לשנות בעצמי כל דבר שמזכיר אותך, אם זה צבע
שיער או צורת הלבוש או המבט בעיניים, לשנות הכל
למחוק אותך מחיי.

בלי סיבה אחת ברורה.

ראשי סחרחר ואש אוחזת בסדין
החדר מתמלא עשן ואני לא צועקת
רק נחנקת, אוחזת בקירות ומתכווצת
למשמע קול ספריי וזכרונותיי נשרפים
ואני בלב האש, חם לי, שורף לי, כואב לי
אך אני לא נשרפת, אינני מתכלה,
באדישות מה מניחה ראשי על הכרית הבוערת ונרדמת.

יש אכזריות ויש
פחדנות מוחלטת
כך או כך אין זה מתפרש כראוי
התמסרות שכזו מצדנו אינה מתקבלת בהדדיות
אפשר רק לקחת לקחת לקחת
לגרד מבפנים עד שהכל יצא
ולהשליך לפח הזבל.

אפריל מתקרב

זה יחתוך אותו לפרוסות דקות דקות
עד שיתרגל
יעקור את עיניו, יתפור את שפתיו
והוא ימשיך ללכת
עד שיום אחד, בשעת לילה מאוחרת
השדים יפתחו את הדלת, הזכוכיות יתנפצו
הרוחות יטלטלו הכל
סכין גדולה תחתוך אותו מן העורף עד לגב
והוא ידע
עוד בהתחלה אמרה
הקשר הזה עתיד להתפורר

אני אמות
ולא אתן לך לאהוב אותי עד הסוף.

שמור על עצמך
ושים שני שומרי צעצוע על הסף
תשאר קרוב
תשאר לישון
אבל בבקשה ממך
אל תאהב אותי עד הסוף.

ילד, בוא
ואספר לך את כל מה שאתה כבר יודע.
אין אהבות מספיק ארוכות
ואין זרועות מספיק חזקות בשביל להרים אותך.
נכון, יש ניצוץ מסויים בעיניים, וצמרמורות לאורך כל הגב.
אבל זה לא מספיק. יש גם את הטינופת והסירחון והריקבון שמצטבר
בפנים

ואני לא ידעתי להתמודד עם כל זה.

תשאיר לי אור בחצר
שלא אפחד לחזור או
לברוח
כי ברגע שבו ניתנה הרשות
לכל אחד לקרוא לזבל שלו אומנות
אני אבקש שתזרוק עליי צבעים
שתגזור את בגדיי ותתפור
שרוול לשרוך, רוכסן לצווארון
ממש כמו ציור של פיקסו
תן לי להיות היריעה שלך, הטיוטה שלך,
המיתרים שלך, הגרון שלך,
שאני אדע את מקומך, ולו לרגע אחד
ואתה תדע אותי.