כשהשמש שוקעת,כשהלילה מגיע
היא מחכה לי, זה בכלל לא מפתיע

מתגנבת היא מבין הצללים,
מגיעה מתוך החשיכה
אני כבר מוכן, הנה היא באה...

אותו כאב, כאב מוכר
חד כסכין, מזמן כבר לא זר
עוטף את גופי, נכנס לתוכי
... לגזרים קורע אותי

אני עוצם את עיניי, מתפלל שיעלם
אך לשווא, הוא רק מתעצם
הכאב לא עוזב, הוא אוחז בי חזק
בצורה מעוותת זה הפך למשחק...

אני נע ממקום למקום,
מקווה שהוא ישאר לעמוד דום.
אך אין לי סיכוי, במשחק הזה לא אנצח
לכל מקום שאלך, אני אותו לא שוכח.

אני הולך,אני רץ, נדמה לי ברחתי
נעצר וחושב לעצמי, "הצלחתי!"
אך לא כך הדבר, הוא עדיין איתי
לעולם לא עזב, אחרי הוא עקב.

ואז ראיתי אור מולי,
אור חם ונעים התקדם לעברי
"אור בקצה המנהרה", חשבתי,
ואז במכה הרגשתי.

זהו... אין יותר כאב
הכאב הלך.
כולם נראים כל כך קטנים...
פתאום הבנתי, אני בין העננים.