מתייצב אני באהבה כעל-פי צו עליון
על הגשר בנקודת מפגש אי- שם בשרון
והנה צופה בך עולה מתוך המחלף
ולמה ניראה כי רכבך כאילו לא זז?
קצר רוח אנוכי בלהט תשוקתי כי רבה
ללקט פתיתי סוכר חיינו מריסייך, כלה,
באותו ארמון פרטי שבנינו לאהבה
על חוף ים זהוב עם בקתה,
או בצימר הסמוך לשם
הנחבא מעיניי כולם.
מורידה בגדייך,
מתפנה לאבנט חגורת מכנסיי,
ביד לא מהססת על שולי חולצתי,
מפלסת לך דרך אל אברי.
וכל פעם הלב פועם והפרפרים בבטן
כמו בפעם הראשונה שאינה נשכחת.
ופניי מאירים לכבוד מכמני גופך-
ידייך, שדייך, ערוותך,
שפתי הפרי של פיך המאדים
ועינייך מחליפות הצבעים
מחום חושש
לירוק צלול
ואני מאבד ראשי בערוותך...
וקמטיי מגוהצים ביציאתי...
14/08/01 © |
