|
בכל הדרך הזאת כל מה שאני באמת רוצה זה
להפסיק ללכת
או להפסיק להסתכל מבחוץ על השלכת
כל מה שאני באמת רוצה זה לתקן
ואני כבר לא רואה.
השיפוט, הראות
הפרספקטיבה היקרה
אבדה
בין עשן של אוטובוס
לעיניים שלך
צעקות של אישה
טלפון של חברה
אני כבר לא יודעת וזה תמיד הבילבול המתמיד
יש דברים שתפורים לי בעור
כמו החושך, האור, היכולת להמשיך.
לזכור
וכשהכול מעונן והאנשים אפופים
אני לא רואה דבר
מלבד הנדנדה הזאת
והצחוק
של הבגדים הצבעוניים |
|
|
אני צריך ללכת
לעבודה, כשאחזור
אני אמשיך
לכתוב, מבטיח.
שלמה נור בקטע
מספרו סלוגני
היקר, שיחות עם
ועל הסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.