הגוף רפוי.
מנסה לפתוח את הפה כדי להוציא משפט שלא חשבתי עוד מה להגיד
בו.
הפה נסגר לאחר כמה מאיות שנייה של חוסר חוט מחשבה.
לאחר כמה שעות, כבר חשוך בחוץ.
"אוי, חושך,"  אומרת באדישות.
עדיין באותו מצב מהבוקר.
לא אוכלת.
לא שותה.
לא הולכת לשירותים.
לא מתקלחת.
לא מדברת.
לא חושבת.
נושמת? בלית ברירה.
תחושה של חוסר אומץ לחתוך את עצמי מהעולם הזה.
משהו מונע בעדי.
משהו קטן ופצפון, טיפה טוב.
כל השאר, כל השאר... כן, הוא רע. כל השאר.
העיניים עייפות.
לא ישנה.
לא חולמת.
לא בוכה.
לא מדברת.
לא אוהבת. רגע... לא אוהבת? צוחקת צחוק חלול.
הלוואי.