כשאמא שלי מכינה אוכל היא עושה אותו מכל הלב,
מכניסה קצת נשמה ואהבה, קצת חום וחיבוקים
ויוצא טעים.
היא אף פעם לא אמרה לי כמה היא שמה אבל זה תמיד טעים.

המאכל שתמיד אהבתי היה בורקלי עם פירורי לחם,
ההכנה פשוטה וזה פשוט מדהים.
למה אני מספר לכם את כל זה?
כי לפני שלוש שנים הכרתי מישהי שבחיים לא הייתי מתאר לעצמי
שאני אוהב, בחורה מהמרכז, אשת החיים הדפוקים.
נראה שיש לה הכל בחיים ושהיא לא קרובה אלי בשום דרך,
בשום אופי, בשום אופן, בדיוק באותו היום שהכרנו
חבר שלי החליט שהוא רוצה לישון איתה,
ואני כבר רציתי ללכת,
כעבור כמה חודשים היא באה לביקור.
לא אהבתי את זה, לא רציתי אותה בביתי אלא שהיא באה לבקר את
חברי
ולהפתעתי הרבה הצלחנו לדבר שתי מילים.
והיה נחמד אבל עדיין לא חיבבתי אותה.
לאחר שנה היא עברה לגור עם חבר אחר שלי
אבל רק בתור שותפה ובהתחלה לא ביקרתי אותו הרבה
ואז ביום אחד היא פשוט ישבה ודיברה אלי.
ודיברנו המון זמן והחלפנו מספרי טלפונים
והתחלנו לדבר ואני חשבתי שהיא רוצה להיות חברה שלי
ולא ידעתי מה לעשות, אני לא יכול להיות עם מישהי שאני שנאתי.
באתי לחבק אותה לשלום והיא הראתה סימנים של מרחק.
היא לא אהבה שנוגעים בה, היא בעצם שונאת את זה.
ואולי היא שונאת אותי? לא, הרי למה היא תמיד מתקשרת
ואומרת שהיא מתגעגעת ואוהבת.
ותבינו שאנחנו רק ידידים ואני אוהב אותה כל כך.
והסתבר לי שהיא לא שונה ממני כל כך .
אנחנו אנשים דיי קרובים בצורת המחשבה שלנו
ובהרבה דברים של אופי.
היא פשוט מושלמת, היא באה אלי תמיד כשרע לי
ועושה לי טוב על כל הלב.
מי שיהיה אהוב שלה יזכה בהכל, יהיה מאושר,
היא נהדרת, מופלאה וכשהיא שמחה אני מאושר,
כשהיא עצובה רע לי על הלב.
הלוואי שיתגשמו כל חלומותיה של האישה הזאת.

בקשר לברוקלי הטעים ומה הקשרו לאישה?!

היא הביאה לי ברוקולי כזה, בלי לדעת אפילו
שזה מה שאני רוצה.