שרה להב / 144. כתבי |
עת אביב בעליזות פסע
ברכס-הר ומסתורי-דרך
וכעץ-עבות ושפל-צמרת
הנוטה מטה בחוסר-כוח
שחתי לאותו משב-הרוח.
אך, בפאתיים זמר האיר,
כדרכו של שיר,
מראות וזכרונות
שנמוגו בחלוף-העונות,
וביד העיפרון נתן
ועלי ציווה: כתבי אותן!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|