|
דממתי עת פסוע בשביל גינתך
הרמוס לעין-כל לתפארת
ומשא רגשותיי הנתון לאחרת
הפך למשא אנחות
ידעתי עת פסוע בשביל גינתך
כי ראויה לי נפשי המצטערת
הן נהיר כי לא את היא הסוררת
הן את לי היית כאחות
נבוכתי עת פסוע בשביל גינתך
למראה הריסות גן הירק
מסביב רוח ערב שקטה אט עוברת
בלבי יללות וצווחות
דמעתי עת פסוע בשביל גינתך
רק בגלל כסילותי העוורת
כבר שנים שאת עוד את מתייך קוברת
תלם תלם בתוך השוחות
את יומך יבכו הקינות
את מראך יספרו הצומות
בביתך עוד לא שממו המראות
זרויות האימה והצער
עברך ימללו מלחמות
את שובך יפארו נצחונות
ושביל גינתך, עד מתי יעמוד
בלב אש השנאה והבער
לתשעה באב |
|
|
רציתי לכתוב פה
משהו עם סתירה
פנימית,
קונפליקט,
דילמה, משחק
מילים משעשע,
סאטירה, הומור
שחור,
אירוניה... אבל
יצא לי סתם
חרא... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.