ס' ישב על אדן חלון משרדו והביט בנוף העירוני המלוכך והרועש של
פתח-תקוה.
האנשים שהתרוצצו ברחובות למטה נראו בעיניו כנמלים עיוורות
וממושמעות.
הוא תהה לעצמו על מה היה לו בכלל להתאמץ כל כך הרבה זמן כדי
להרע.
"הם מצליחים לעשות את זה לעצמם בצורה יצרתית וטובה יותר ממה
שדמיוני הדמוני היה מצליח לעשות".
בעודו משתעשע ברגליו אחורה וקדימה, הוציא מכיס חולצתו סיגר
קובני, וחשב "מאחורי הסיגר הזה נמצאים כמה סינים שעובדים
בתנאים מחפירים ושכר זעום, אין כמו לעשן סיגר שהושקע בכוונות
טובות שכאלה."
הוא גיחך לעצמו ושיבח את חוש ההומר האירוני המפותח שלו.
כאשר ס' החליט סופית לנטוש את דרכיו הנלוזות (לעשות הרע בעיני
האלוהים) אור הנהורות שטף את פני כדור הארץ.
אט-אט החלו באזורים שונים בעולם לדבר על חופש לחיות וזכויות
כאלה ואחרות שמגיע לבני האדם. ס', שבתחילה היה נבוך מכל
העניין, זכה למי מנוחות כאשר התחילו לדבר על שיווק המוני ומסחר
מאסיבי אל מעבר לים. אך הבן המועדף על ס', ללא ספק, הינו עד
היום הבירוקרטיה.
"אח, איזו חוויה מרנינה יותר מלראות אדם עומד בתור אחד חצי שעה
רק כדי לעבור לתור אחר?" היה חושב לעצמו.
גם ס' נאלץ להקריב: אין דם או אלימות, אפילו "איש הישר בעיניו
יעשה" קצת צולע נוכח "החוק והסדר", ובכל זאת אם תשאלו אותו אין
לו תלונות.
"מה זה רצח של קבוצת אנשים האוחזים בחרב חדה וקרה לעומת הרג
שיטתי ואיטי של מליוני אנשים שסובלים לאורך שנים?"
וכך ישב לו ס' באחד מבנייני העירייה בפתח תקוה וחיפש דרכים
נוספות לזמן אזרחים תמימים אל מבוכי האימה של מסדרונות
העירייה.
"הו הא הא" נשמע מרחוק קול מרושע...