היא לא תשלח שום שאהיד במקומה
מאת: פ בן אשר 7/9/01 14:52
בתגובה ללימו זינה
הו, איזה שיר תושייה נפלא!
אחרי אין-ספור שירים דכאוניים של יוצרים רופסים, נירפים וחסרי
תושיה - הנה לפנינו יצירה שהיא מארג נפלא של יוזמה ואסטרטגיה
נדירה גם יחד.
מתוך פחד אימים ("אמא'לה אמאל'ה איזה פחד!") המלווה את היוצרת
הנפלאה גם ביום ("כל היום אני מתייפחת... כל היום אני רואה
שחור...") וגם בלילה "כל הלילה חלומות ביעותים") - מתוך אותו
מורא מאיים ומסתורי - מצליחה היוצרת להתעשת וליזום מהלך מבריק
ההופך את כל מהלך חייה: לא, היא לא תיתן עוד לדמות המאיימת
להשתלט עליה ולשתק אותה 24 שעות ביממה - אלא היא תקדים ותעשה
מעשה: היא תחטוף א-ו-ת-ו עוד לפני שהוא יבצע את זממו!
יתכן והיוצרת הושפעה קשות מהאירועים הבטחוניים הקשים, והפיקה
לקחים מהאירוע הכואב של תקיפת אחד המוצבים על ידי מחבלים, ואכן
החליטה לקחת את יוזמת התקיפה וההפתעה לידיה, כמו שאמרו ברדיו
שצריך לעשות במקרים כאלה.
גם אין ספק שהיא הושפעה קשות מוועדת אור, שדנה רבות בענייני
הרוגטקה עליה העידו ערביי אום-אל-פאחם, אם כי נכון שכל-פעם
שהשופט הערבי אמר את המילה רוגטקה - תיקן אותו השופט תיאודור
אור והזכיר לו שצריך להגיד קלע-דויד ולא רוגטקה.
אבל היוצרת שלנו אינה עוסקת בקטנות - והיא מכריזה על מהלכיה
בגלוי ("מחר אני ארכוש לי רוגטקה"). שימו לב לעוצמת הבטחון
העצמי שלה ולקור הרוח שלה: היא אינה ממהרת לקנות את הרוגטקה
היום - אלא שולטת היטב בלוח הזמנים שלה, ופועלת במוח מחושב
ביותר: היא תקנה את הרוגטקה רק מחר, ובעצם ההצהרה הזו היא
יוצרת מצג של איום נגדי שקול כנגד מי שמאיים עליה לחטפה, כמו
סוג של מאזן-אימה מהלך. ושימו לב להתייחסות שלה אל תהליך קניית
אותה רוגטקה: זו לא סתם קנייה כדרך שאדם סביר קונה מסטיק או
עיתון; היא מייחסת לרוגטקה חשיבות של רכישה ממש - רכישה, לא
קנייה!! - בדיוק כמו שמדינה מייחסת חשיבות לקנייה של מטוסי
אפאצ'י, טילים וכד'. מדינה לעולם אינה קונה מוצרים כאלה: מדינה
תמיד רוכשת אותם (ראו את משלחות הרכש רמות-הדרג של משרד
הביטחון. אין משלחות קנייה. רק משלחות רכש! איפה שיש קנייה -
מדובר רק בפקידים קטנים, ראו פקידי מס-קנייה במשרד האוצר).
וכך, לאחר שכבר תרכוש את הרוגטקה - היא תטרח היא-עצמה - היא לא
תשלח שום שאהיד במקומה! - והיא עצמה תלך לבצע את זממה: "אלך
אליו ואותו אחטוף!". הנה כי כן, מזמן כבר לא נתקלנו ביוצרת כה
אמיצה וכה בעלת תושיה. רוב רובם של היוצרים בבמה הינם, אחרי
הכל, די חלשים, חלושים ומעוררי רחמים מעצם דלות כוח התושייה
שלהם.
קוראים חדי עין בוודאי גם הבחינו בסמליות הנרמזת של אותו סימן
קריאה דרמטי המופיע בהקבלה הן בשיא הפחד שלה ("איזה פחד!) כבר
בשורה הראשונה של היצירה וגם בכותרת) - והן בשיא ההצלחה של
המבצע שהיא זוממת לבצע, בשורה האחרונה של היצירה: "ואותו
אחטוף!". כך מתנהל הקונפליקט ביצירה בין הפחד וההעזה הנדירה
בין אותם שני סימני קריאה, ובכך מביעה היוצרת היטב את דעתה
שאין ספק שהיא מעדיפה את סימני הקריאה על סימני הקריעה או
הכריעה האלטרנטיוויים שהיא חוששת שייכפו עליה כתוצאה מהליך
החטיפה המאיים עליה.
אומנם לא ברור לנו (והיוצרת לא מביאה תימוכין נוספים או
תמלילי-איום מפורשים) למה איום החטיפה מיוחס דווקא להרצליה, אך
משהובא בגוף היצירה - וגוף הוא רק גוף כידוע - אין לנו אלא
לנחש כי מדובר בחוטף פוטנציאלי עם חזון רב עוצמה, הרואה
בחוזה-המדינה, מר ב. הרצל, דמות חיקוי ברוח אימרתו: אם תרצו -
אין זו.
האם החוטף רואה בחוזה המדינה לגיטימציה להוציא חוזה על היוצרת?
אין לדעת. מאידך, טועה לדעתי היוצרת, שהיא "מחכה למונית שכבר
תגיע" - כי הרי במקרים כגון אלה ממש חבל על כל שקל של מונית,
עדיף לשמור אותו לרגע הקריטי של היצירה: "מי ישלם לו את
הכופר?", שהרי ברור שנהג המונית עצמו לא ישתתף בתשלום הכופר.
אבל הסוף הוא טוב ואופטימי, (שימו לב למילים הפסימיות בהתחלה
של המשוררת לא יודעת מה יהיה הסוף", לעומת האופטימיות השזורה
בכפל המילה סוף לקראת סוף היצירה: "החלטתי לעשות מעשה
סוף-סוף"), ואילו אני הייתי החוטף - הייתי בשימחה מזרז את
היוצרת לבצע כבר את זממה. נראה לי שהרבה מאוד אנשים מהאוכלוסיה
- לא רק חוטפים פוטנציאליים - היו שמחים להיחטף על ידי יוצרת
ייחודית כזו, ואין לנו אלא לתמוה, במה שפר גורלו של אותו
חוטף-מאיים, לזכות בכך שהיוצרת הנהדרת הזו תחטוף דווקא אותו -
ואנו רשאים להניח שלא רק שהוא אפילו לא יטרח לעשות שום מאמץ
כדי לשלם את הכופר תמורת שיחרורו, אלא הוא עוד עשוי אפילו לבקש
לקשור את עצמו לאותה יוצרת ליתר ביטחון, כדי שלא תתחרט ולא
תשחרר אותו לחופשי ממנה.
כמובן שהמירקם הנפלא הזה בין שתי הדמויות החבוי ביצירה הוא סוד
עוצמתה הנדירה.
יופי לימו, יופי!
יצירה ל י מ ו פ ת !!!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.