בגיל עשרית וקצת...

בגיל עשרים וקצת למדתי שבכל רגע מאושר טמון כאב.
שאחרי כל חיוך יבוא גם בכי.
שיבוא- לא אקח יותר ללב...

בגיל עשרים וקצת למדתי שאנשים שפגשתי מזמן
היום - חסרי קיום הם עבורי
אז השארתי אותם מאחור- והמשכתי בדרכי...

בגיל עשרים וקצת ליקטתי חברי אמת אל תוך חיי
אנשים שהסתתרו מאחורי חומה ומסיכה.
לא האמנתי שאוכל כך לאהוב
חיבקתי אותם חזק ולעולם לא אעזוב.

בגיל עשרים וקצת למדתי שעד שאתה לא מאבד משהו
אינך יודע עד כמה זה כואב.
וניסיתי לשמור את כל העולם קרוב קרוב ליד הלב.

בגיל עשרים וקצת למדתי שכסף מעניק כח -
עבודה וזמן בו מושקעים
אך הבנתי שבא והולך הוא כל יומיים
אז קניתי שמלה או עוד זוג מכנסיים.

בגיל עשרים וקצת פקחתי זוג עיניים צמאות
וגיליתי את יופיו האגדי של העולם
קיפלתי את חיי לתרמיל אחד גדול
ויצאתי בקול תרועה לנגוס ולבלוע את הכל.

בגיל עשרים וקצת הבנתי שמהגלובוס העצום
נתתי רק ליקוק קטנטן,
אך איני דואגת- שוב תרמיל יתמלא לו מעצמו בבוא הזמן...

בגיל עשרים וקצת אהבה חזקה ומסחררת הלמה על חדרי ליבי
סחררה את ראשי
גרמה לי לשקוע בחלומות ורדרדים
קולות פעמונים נשמעו באוזני...
והיינו עשירים ומאושרים...

בגיל עשרים וקצת הבנתי שאותו אדם שאוהבת אני
גם הוא יכול לקום , ללכת
לא כמו אבא ואמא- לכל אדם יש שני
וצריך יחד  לשמור חזק ולהשקיע.

בגיל עשרים וקצת- כבר לא אוכל לקבל כל שארצה ומיד
קצת לוותר וקצת לסגת כי גם לך מותר לחשוק.
לשים עצמי בפינת החדר
לאחרים גם רצונות.

בגיל עשרים וקצת התחלתי להרגיש בחוץ
גם כשהייתי בביתי שלי
ומאז אני עדיין מחפשת מקום שיהייה לי בית אמיתי.

בגיל עשרים וקצת מבחירה אימצתי עט וגם מחברת
התיישבתי לשולחן הלימודים
עולמות שעליהם כלל לא ידעתי...
שם גיליתי עוד סודות
והייתי מאושרת...

רק בת עשרים וקצת...
קרו לי כה רבות
ותוהה לי
מה צופן לי עתידי...
לא יכולה כבר לחכות...