מתי שפת העמים תשתנה?
מתי השנאה והעוינות,
ימוגו?
עד אנה יוסיפו קורבנות ליפול;
אימתי, קרבות יפוגו.

נושאי השיח, עוד ישתנו.
מעל המרחבים, תזרח חדשה השמש.
במקום אפרכסות פגז, כלניות ילבלבו.
אל הקרבות,
לא יהא לקפוץ קרש.

יש לתקן סדרי העולם!
אי-אפשר להמשיך לחיות תחת הדם,
כנהרות, נובע.
את חומות הבדלנות, יש להחריב!
להחיות את המחר הגווע.

נעצור בידינו, בעד כל מלחמה!
לחומר גרוטאות,
את נשקינו נהפוכה.
קדימה נצעד, בנתיבי התקווה.
טונות עפר,
על עברנו המר, נשפוכה!