הימים אינם כתמול שלשום.
כאן עומד ולא מוצא כל דרך.
כבר שנים חלפו, אני לא ילד,
אין פה דלת, רק תיקתוק שעון.

החלום ישן, אך רק חלום הוא.
החלום בוער בי כמו אש
והאש הזו כולה שלי היא
רק אני, זה מה שיש.

את העוגן בספינת הסער,
מעגן שלי בלב ימים.
את תקות היום באי הפחד,
כך ביחד, כבר שנים.

פזמון :
את גומעת אותי עד תום,
את גומעת אותי עד תום.
את גומעת בשתי עיניך,
בחייך, מביאה את החום.
את יודעת אותי עד תום,
את רואה בי את החלום.
את אוחזת מפרש ברוח,
פן יאבד לך, יקרע פתאום.