בדרך היורדת מן הכפר
נראית איילה במעלה הגבעה
עומדת ורואים רק את צילה
בתוך עיגול החמה
הבוהק בליבה
בדיוק במרכזה
זו שעת שקיעה
החמה נאדמת, מסמיקה
יותר ויותר
עם חלוף הרגעים
שנאספים אל המעבר
מסרבת להיפרד האיילה...
לפתע, מקפלת רגליה
ושולחתן הישר לעבר
העיגול ההוא
שמטשטש אט אט...
עדיין אדום, אך הולך ורחק
מתחיל ונבלע, בתוך
השחור הגדל והולך...
והנה דמעה מעינה יוצאת
ומנקה את פניה
יחד עם ליבה
יחד עם החנק בגרונה...
ובינתיים העיגול מתחיל להיעלם
אל מעבר לאופק
אך לא לגמרי....
עד שמשהו אחר
מגיח לו שם,
כמעט משום מקום
צבעו לבן
ואינו מאדים עם הזמן,
פשוט עומד שם
ונמצא
וטוב שכך
והאיילה -
דמעותיה ניתכות באדמה,
מתפזרות לרסיסים
ומחלחלות במעמקים,
הישר אל הנהר
שבדרך היורדת מן הכפר.