לך,נראים הם כסתם קווים,
אך הם זיכרונותיי.
אתה שתקרא זאת אינספור פעמים,
לא תבין,
שאלו הם חיי.
אתה יכול לאהוב את הצלילים-אך לא את המילים.
את המילים -אך לא את המשמעות.
את המשמעות-אך לא את האמת.
אם היית שומע את כל הזעקות האילמות ,
שאתה בוחר להשאיר בדף,
להדחיק,
לא לרדת לסוף דבריי,
שכחץ מכוונים אליך,
יכולת להגיע עד ליבי ,
ולחטט בפצעים שעדיין לא הגלידו.
אם היית יודע כמה דמעות נשרו מעניי ונפלו על הדף,
כאשר כתבתי,
לא היית מעז לצחוק,
אפילו לחייך היה לך קשה,מדי.
אתה פותח מחברתי,מעיף מבט,
ולא מפנים שאלו הם חיי.
אז בחלוף הימים כאשר תשוב לחטט במגירותיי,
ותמצא שם צרור דפים,
ישן,מקומט,
שפינותיו מזמן הצהיבו,
תדע,שאלו הם חיי,
וזה מה שיישאר בלכתי. |