אז הבנתי שאין יותר הנאה גדולה בלצאת לבלות, לשתות אלכוהול
לראות ולהיראות.
והבנתי את התפקיד של קנה הבושם בחיים
הוא פה כדי לטשטש, להפוך את המציאות
הבלתי נסבלת לבלתי מורגשת.
אבל אני יודע גם שדבר לא ישתנה במציאות
כל עוד היא לא ממש קיימת.
ועכשיו אני נמצא בנקודה הזו
שברור לי מה אני צריך לעשות כדי להוציא לדרך,
תגובת שרשרת שתשנה את החיים שלי.
אני צריך:
להפסיק לעשן ואז
לספוג לתוכי צלילות מנטלית ואנרגית חיים ואז
לתת לתחושה של חוסר שביעות הרצון לעלות
ולעלות ואז
להשתמש באנרגיה העודפת ובצלילות המנטלית כדי לפעול מתוך
המציאות ועליה.
לשנות
לקבל את ההגה לידיי ולהוכיח בגרות
כי יחד עם הידע מגיעה גם ההבנה
שאחרי ככלות הכל
אני הנהג
ובתוכי היא הדרך.
וזה לא עוד משפט סינתטי מהמדף בסטימצקי
או עוגית מזל תפלה שכולם כבר פתחו לפניי
זו האמת הפשוטה שזיקקתי במשך
כמעט עשרת אלפים יום במערכת השמש
