זה עצוב לראות זריחה לבד,
אך הזריחה היא אותה זריחה.
אבל כשהיא לידך, הזמן תמיד יקבל משמעות אחרת.
זה לא שיש הרבה דברים שנשארים אותו דבר,
אבל הזריחה היא אחד מהם.
תמיד שם באותו מקום, לא מחכה לי אף פעם.
אתה מביט בזריחה, לבד, אז זה אחרת - בשבילך,
והזריחה מקבלת גוון שונה,
אותו כתום, אבל בגישה שונה,
אתה מזהה צבעים שלא ראית,
אבל זה רק כי אתה בוהה מדי, כי אין כלום מסביב או בפנים,
והזריחה מצידה מחזירה לך את אותו מבט נוגה -
כמו אומרת לך "אני אהיה פה כבר מחר, אבל אל תחזור לבד",
ואתה? אתה חוזר לבד.

(חוזר לישון אחרי הזריחה, שוב באלכסון,
מחר תהיה זריחה חדשה, אבל אני אעדיף לישון)