איש דק גזרה ואישה שמנמנה
אור בין ערביים צבע כתום
מתערבב יחד עם המון  אדום,
ערבוב צבעוני יוצר
צל אדמוני
הוא לא פשוט, היא נחמדה,
הוא מיוחד היא רדודה.

והזמן, הוא עובר, כמו אדם מתעוור,
הוא הולך לאיטו, משתהה,
ממהר, מקטר וסוגר,
סוגר מעגל שלם של חיים,
סוגר מעגל של חושך,
עם מעט אור רפאים.


והוא שואל אותה לאן נעלמו התמימות והיושר,
כשיחזרו יחזור גם הוא,
ובאושר.
והיא תמות יום אחד,
היא יודעת,
בדיוק כמו כולם,
אז למה לה לבכות על
כמה מר העולם?

הכול מסביב מסמל אכזבה,
הפשע, הרשע, הקש שנשבר
הכול מסביב אותו הדבר.
פתאום היא התעוררה למציאות קצת אחרת,
אולי היא זו שפשוט מאחרת?

והוא רוצה ללכת למקום קצת אחר,
מקום בו אפשר לומר בכנות אני אוהב אותך,
ולהרגיש קצת יותר מאדם חסר
הגינות.