המלאך שלי מת היום. אני לא זוכרת את השם שלו וגם לא כל כך את
הפנים. אני רק יודעת שהוא עלה בחזרה למעלה.
הוא לא דיבר אליי הרבה, רק כמה מילים קצובות מדי פעם. הורדתי
בבית את כל התמונות שלו מהקיר וגם את התפילה שנתן לי עם החתימה
שלו למטה בצורת נשיקה. השמש יצרה שיזוף על הקיר ועכשיו, כשכבר
לא היו תמונות יותר, נשארו רק סימנים של ריבועים ומעוין אחד
שהיה התפילה. מסביב כל ריבוע חריצים של מסמרים. התיישבתי על
הספה והסתכלתי על השיזוף של המעוין שבקיר. התחלתי לבכות כמו
ילדה קטנה.
המלאך שלי שתמיד היה חזר למעלה לשמיים ואני מתגעגעת אליו כל
כך. כתבתי לו על ברכה מנייר, חתוכה בצורת לב ומקופלת לחצי
"מלאך שלי. אני מתגעגעת אלייך כל כך. לאן?! ולמה? ארצה!"

דודה שלי שבסלון, מחזיקה את הבת הראשונה שלה, לפני 21 שנה.
היא הייתה עם כובע צמר ואמרה לאמא שלי 'תראי. תראי מה זה! חלקת
אלוהים קטנה.'