רק את מילותי את מכירה...
הרי הגוף בכלל במקום אחר
והלב חצוי לשניים-
חצי כאן עם האשה
וחצי עמך, אהובתי(הוירטואלית).

רוצה להזדחל מבעד מסכי אל מסכך
ולחשוף את דמותך אשר כבר תיארת.
רוצה לממש כל מילה ולאמר המון מילים
אך את יודעת שהננו אסורים.

לפנייך לא קרה דבר-
רק ימים חלפו בשקט מנוכר
כאן מול המחשב.
פתאם הופעת בשם מתנגן
שהחסיר פעימה מליבי
וידעתי ,"אדומה", כי את בשבילי.

אור המסך כאילו בקע מנפשך
ומלותייך כנשיקות על לחיי.
אני כבר יודע עלייך לשמור
וכל "אדום" אחר אותי גומר.
מנסה אני להשביעך
בל תצ'טטי עם אחרים
כאילו כבר הייתי לך לאיש.

ואת, אשר בתוכך סופה של אש,
מרגיעתני עם מין שבועה כזאת
של העולם הוירטואלי - הכוזב ומכזב.
מי יודע אם מחר בכלל תהיי כאן
ואם כן - אז תחת איזה 'ניק'?

31/12/01 ©