במיטה חשוכה,
בקור העצב והבדידות.
לחות הדמעות על הכר,
אותה תחושה של נחיתות.

את מרגישה משהו כלפי,
אך חזק זה לא.
זה לא כמוהו,
הכול תעשי בשבילו.

אם את אוהבת אותו,
אז לכי אליו.
אם נפשך חושקת בו,
כי גם אותך אהב.
אם את אוהבת אותו,
אז רק איתו תישארי.
ואולי אני בגללו,
בודד, לבד וערירי.

מן הרגשה של פספוס,
זה לעולם לא, אם לא עכשיו..
אחר כך תלכי,
ואשאר לבד, כשאת בזרועותיו.

אני אוהב אותך,
אבל אני לא היחיד.
נוכל להתחבק לעד,
אולי יום אחד בעתיד.

אבל עכשיו את אוהבת אותו.
אז לכי אליו.
כי נפשך חושקת בו,
והוא אוהב אותך.
את אוהבת אותו,
את איתו תישארי.
ואני באמת בגללו,
בודד לבד וערירי...