בהעברה מספר 1000 המטופלת ישבה מול הפסיכולוגית שלה.
החלומות, הפנטזיות, הסודות, המשחקים נקברו להם באדמה, בעציץ
שבמרפסת. עוד באותו יום שהם נקברו העציץ הלך לעולמו.
המוות שלו היה איטי, קודם הוא פירפר קצת.
בהעברה מספר אלף המטופלת סיפרה שאבא שלה שהתגרש מאמא שלה התחתן
עם אישה ששונאת אותה . יש לה סיבות מוצדקות כי היא הייתה ילדה
מגעילה אל אישתו של אבא, אבל בנתיים היא התבגרה וזה עבר לה
והיא אפילו ביקשה סליחה. אלא שהיא כבר מחוקה בטיפקס, שם אצל
אישתו השנייה של אבא.
אל תכעסו עליה אבל היא חושבת שנשים שניות זה דראק (מבקשת סליחה
מראש מהקצת שלא) כי אין להם רגישות בשיט לילדים של הבעל.
אבל לא על זה הסיפור.
הסיפור הוא על העברה מספר אלף.
והסיפור מתכוון להתקמצן במילים מסיבותיו שלו.
בהעברה מספר אלף המטופלת ישבה מול הפסיכולוגית שלה, הביטה בה
וחלמה איך אבא שלה מתחתן איתה. איך הם אשכרה צועדים יד ביד
לחופה לבנה ונשבעים לטוב ולרע.
היא חלמה איך היא- המטופלת יושבת בסלון עם בעלה והילדים וממול
יושב אבא שלה עם אישתו החדשה- הפסיכולוגית.
והאישה השנייה של אבא היא טובה, מקבלת, מחבקת, מחייכת, ממש כמו
אמא שנייה. אחר כך החלומות הפליגו לארצות שכנות.
האישה השנייה- הפסיכולוגית היא סבתא נורמלית לחלוטין וטובה
ביותר לילדיה של המטופלת. היא מערסלת אותם בזרועותייה בגיל
הינקות שלהם, מקריאה להם סיפורים ושרה להם שירים.
או לא זה כבר מוגזם. קול נורמלי מנסה לנער את המטופלת ולהחזיר
אותה חזרה לקרקע בנחיתה קשה ביותר. להפתעת המטופלת הקול
הנורמלי שמבצבץ אל אוזנייה זה הקול הפנימי שלה שמזכיר לה
שלמרות שהיא לוקה בהעברות חסרות תקנה היא עדיין גם קצת
נורמלית.
בהעברה מספר אלף הפסיכולוגית שלה הייתה האישה השנייה של אבא.