יוסף ברנשטין / אל עברה |
בשביל הבדידות שנפרש לפניה
גבה דבשת נסיון חיים
מדי פעם עוצרת מהרהרת
כקוראת בדפים מספר זכרונות.
מבינות העצים
שמש אדומה מתפרצת
זורחת על פניה
מאירה גוויל עור מקומט.
עורבים שדבקה בהם
אפלת הלילה
מחליפים עמדות תצפית
מלווים אותה במבט עיניים סקרניות
כאילו עורב לבן חדר לחברתם
מתחרים על תשומת ליבה
משמיעים קריאות עידוד
אך לשווא.
דבר לא יסיט אותה מדרכה
אל עברה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|