יוני יושב במרפסת ביתו, ומסתכל מטה על העוברים ושבים.
ילדה יפה, בערך בת 15, לבושה בג'ינס וטי-שרט, עומדת עכשיו
בפינת הרחוב ומדברת עם איש אחד, הוא נראה יותר גדול ממנה,
בשנות העשרים שלו. היא צוחקת. צחוק שמח, צחוק חזק.
גם יוני היה רוצה לצחוק ככה.
האיש לוחש לה משהו באוזן. היא מחייכת והוא מנשק אותה.
גם יוני היה רוצה לנשק אותה ככה.
היא מוציאה סיגריה ומעשנת.
יוני כועס. הוא לא אוהב שמעשנים, אפילו שהוא בעצמו מעשן גם
דברים הרבה יותר כבדים מסיגריות.
יוני גם התחיל מסיגריות. ותראו איפה הוא עכשיו. יושב כל היום
ומסתכל על אנשים, חולם על חיים נורמליים, אם יש כזה דבר בכלל.
גם היא תגמור כמוהו, יוני כבר רואה את זה.

זה עצוב לו לראות אותה, אז הוא מפנה את מבטו לכיוון אחר.
הוא רואה גבר, בסביבות הארבעים פלוס. הוא לבוש חליפה, מדבר
בפלאפון בקולי קולות:
"לא, לא מתוקה שלי, היא לא יודעת כלום. חושבת שאני עובד שעות
נוספות. הטיפשה. כן, אני אבוא הלילה, תכננתי כבר הכל. כנראה
שבשבוע הבא אני אגיד לה שאני רוצה להתגרש. כן, היא בטח תבכה
ותקלל אותי, במיוחד אחרי שהיא תגלה עלייך..."
יוני שומע הכל. הוא כועס על השחיתות הנוראה. הוא עצוב בשביל
אשתו של האיש. גם החיים שלה בזבל, כמו של כל האחרים.

הוא רואה עכשיו ילדה קטנה בת 4, הולכת עם סבתא שלה יד ביד.
הילדה מחייכת חיוך קורן, שיא התמימות והאושר. רק לילדים יכול
להיות חיוך שכזה. אפילו יוני חייך ככה פעם, לפני הרבה מאוד
זמן.
אבל יוני יודע לא להשלות את עצמו. הוא יודע שהיא תגדל, תגלה
באיזה עולם אכזר היא חיה, תראה את הרוע שבאנשים, תבין שהחיים
הם לא מה שהיא חשבה שהם, תדע שעידן התמימות והיופי נגמר. בדיוק
כמו שיוני הבין. ואז אולי גם היא תתמכר לסמים, כמוהו. ואולי גם
היא תתחיל לחשוב על המוות, ולייחל לו, כמוהו. ואולי גם היא
תתכנן את ההתאבדות שלה, כמו שיוני מתכנן עכשיו.


ואולי, אולי היא תצליח לצאת מהמצב הזה, אולי היא תפגוש מישהו
שיהיה אהבת חייה, שיוציא אותה מהמשבר הזה, שייתן לה סיבה אחת
טובה לחיות,
ומי יודע, יכול להיות שהיא באמת תהיה מאושרת.