שוב זה קורה, אני מוצאת את עצמי חושבת עלייך,
ופאק אפילו כתבתי עלייך משהו, זה לא עוזב אותי.
שוב אני חושבת עלייך, עם כל נשימה, עם כל חלום, עם כל שניה
שעוברת.
אתה המחשבה הראשונה שלי שאיתה אני פותחת את היום ומעבר לזה
הגעגוע האחרון לפני שאני עוצמת את העיניים ונרדמת.
אפילו בחלומות אתה איתי, אני חולמת שאני ואתה אי פעם נוכל
להיות ביחד.
אבל יש רק בעיה אחת עם כל החלומות האלה - הם לא מציאות, הם סתם
עוד חלומות.
יש לי כ"כ הרבה דברים להגיד לך, דברים שאני שומרת לעצמי.
אתה בטח תשאל למה?
ולא תסתפק בתשובה "כי אני אוהבת אותך"
אבל זה מה שאני אוהבת בך, קשה להבין אותך, אתה סגור ומופנם


חשבתי פעם שאני מתחילה להכיר אותך, להבין אותך טוב יותר מהשאר

אוף "פעם"...

עכשיו אנחנו בקושי מדברים

אני כ"כ רוצה לחזור לעבר, למה שכבר היה וכנראה לא יוכל לחזור
שנית.