במעמקי האגם הפרטי שלי
לאט לאט כבה האור
לאט לאט פוחת הרעש
באולם ההקרנות הפרטי שלי
עוד רגע תהיה עלטה
מייד תשרור כאן דומייה
אל מול המסך הפרטי שלי.

חלקיקים קטנטנים יצוריים
לווייני תקשורת מרחפים
משוטטים בחלל מי השפיר
סביב סביב כל אחד במסלולו
לובשים את דמותך
בדייקנות כה חרוצה
כה נפלאה, הנה את באה.

היית פה גם אתמול שלשום ולפני שלשום
ומחר מחרתיים ואחרי מחרתיים תהיי פה, ועכשיו
את פה מאז התאהבו בך החושים שלי בפעם הראשונה
מאז אפפו אותך לטיפה ראשונה, לתמיד
את פה ואני יונק אותך אל תוכי בתאווה מחודשת
ופולט אותך חלקיקים ברווחה מחודשת
יונק ופולט, יונק ופולט לתמיד.

וכמה שרציתי אותך שם למעלה
בעקבות חושים משולהבים כל כך הלכתי
ללמוד איך לאהוב, ללמוד לאהוב אותך
כל כך רציתי אבל לא הצלחתי להתקרב
הסתבכתי ומבולבל מיהרתי וצללתי מטה אל המעמקים
וחזרתי אל אולם ההקרנות הפרטי שלי, עובר מאוהב
עובר מבוגר, עובר עם עבר.

אני חי במין משולש ברמודה
בעולם של כלום כאילו אינו קיים
אבל קרוב אלייך, אפילו אם הלכתי ממך
אני נוגע בך, אל תלכי ממני
אל תחשבי ששכחתי אותך כי יפה את
פעם היית פה
אל תרצי ששכחתי.