איבדתי את הדרך,
ביום שבו איבדתי את עצמי.

רציתי להגיד הרבה אבל אמרתי כלום.
השקט הוא הרגע בו אדם יודע שהוא לא בסדר, משהו חסר.
צריך רק שקט אחד בשביל לאבד את הדרך.
פתאום התמונה מטשטשת ולא מצליחים לקום, או להבחין בברור
בפרצופים שמסביב.

איבדתי אותך,
ביום שבו איבדתי את עצמי.

רציתי להעלם בתוך עצמי אבל לא הצלחתי.
האדמה אף פעם לא פוצה את פיה, והשמיים לא קרובים כמו שהם
נראים.
פשוט נשארים קיימים, ישות ללא הוויה, ללא כוח, ללא מהות.
שמישהו ייקח אותי מפה...

איבדתי את עצמי,
ביום שבו הלכת.

אנשים מגדירים את עצמם לפי אחרים כל הזמן, הם רק לא יודעים
זאת.
כולנו חיים סביב אנשים, ולא אנשים חיים סביבנו.
לא ידוע אם מאושר הוא האדם שמאמין שהעולם סובב סביבו, או האדם
שמשלים עם הידיעה שהוא רק נפש אחד בודדה ביקום האינסופי של
אנושיות.

אמצא את הדרך,
בקרוב.

אשלים עם עצמי,
בנקודת זמן לא ברורה בעתיד.

אגלה את העולם שוב,
ושוב, ושוב, ושוב...